<h1>סמ"ק מצוריך סימן רמ"ה</h1>
<h2>דף ו.</h2>
להשיב גזל דכתיב (ויקרא ה') והשיב הגזילה אשר גזלא) בין שהודה מעצמו בין שבאו עדים חייב לשלם הקרן ולא השבח וגזל קורה ותקנה ובנאה תקנו חכמים שיטול דמיו מפני תקנת השבים (פרק הגוזל בתרא דף קי"ח)ב) רצה להחזיר לו במדבר אם ירצה לא יקבלג) והגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא (שם) או אם החזיר בכיסו שיש בו מעות לפי שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעהד) אך אם אין בו מעות לא יצא והרי הם באחריותו עד שיודיעה). והגוזל פחות משוה פרוטה לא ניתן להשבון ואיסורא דעבד עבד, ופרוטה היא קרוב לרביע מה שאנו קורין פוטונא בל"ע וכל זמן שלא נשתנה הגזילה חוזרת בעיניהו) נשתנית נותן דמיהז) מכרה או נתנה אם נתיאשו הבעלים קודם לכן קונה ביאוש ושנוי רשות ואינו חוזרת בעיןח) אך הגזלן חייב לתת דמיה ואם לא נתיאשו חוזרת בעיניה ומה ששנינו (שם דף צ"ד) הגזלנים ומלוי רביות שהחזירו אין מקבלין מהם פירש רבינו תם (שם בתוספות ד"ה בימי) דהיינו דוקא לאותו הדור ור"י פירש דהיינו דווקא אותן שכל ימיהם הורגלו בכךט) ושינוי השם קונה עם יאוש ושינוי מעשה בלא יאושי) ושינוי החוזר לברייתו אינה שינוייא) וגזילה שלא נשתנית והוקרה היוקר לנגזליב) וגזל מטבע ונפסל אומר לו הרי שלך לפניך אבל נסדק לא וכן בהמה והזקינה אבל הכחישה לאיג). ואם גזל בהמה ועשה בה מלאכה אינו חייב לשלם שכר הבהמה ואם הוא רגיל בכך קונסין אותו לשלם אפילו בחוצה לארץיד) והדר בחצר חבירו שלא ברשות אע"פ שהוא עשוי לשכור אם אין החצר עשויה להיות נשכרת פטור ואם עשויה להיות נשכרת אע"פ שאינו עשוי לשכור חייב להעלות לו שכרטו), השולח יד בפקדון הרי הוא חייב באחריותן עד שיודיע לבעלים ואפילו לא שלח יד בכולו כיון שהגביהו כולן חייב באחריות כולן כגון שהגביה החבית ליטול ממנה רביעית אבל הטהו ולא הגבהו אינו חייב רק באחריות רביעית ודווקא נגנבה אבל החמיצה חייב בכולה דגירי דידיה אהני ביה והגביה ארנקי ליטול ממנה דינר איבעיא לן אי חייב בכולה או לאו ולצאת ידי שמים יחזירטז) והיכא שנשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי (שם דף ק"ג)יז). א) אם (אבידה) [אבדה] או נשתנית משלם את דמיה, לשון ס"ג. ב) הגוזל חבירו בישוב, עכ"ל. ג)0והרי היא ברשות הגוזל ובאחריותו עד שיחזירנו בישוב וכן בדמי הגזילה, לשון ס"ג. והוא הדין גבי מלוה ופקדון וכן נראה לדון על החזרת ספרים שאולין בשעת פחד שלא תבא, עכ"ל. (שם). ד) והרי הוא מונה המעות שהחזיר לו בכלל מעותיו ומניין שלא מדעת פוטר, לשון ס"ג. ה) ויאמר נתתי מעות לכיס פלוני, לשון ס"ג. ו) אע"פ שנתיאשו הבעלים ממנה אע"פ שמת הגזלן והרי היא ביד בניו, לשון ס"ג. ז)0אע"פ שלא נתיאשו הבעלים קנה אותה בשינוי, לשון ס"ג. ח) מיד הלוקח הואיל (ולא) [ו]נתיאשו הבעלים בין לפני מכירה ונתינה בין לאחר מכירה ונתינה, לשון ס"ג. ט) לכן צריך להקל מעליהם כדי שיוכלו לעשות תשובה, לשון ס"ג. י) פי' ודיו אם ישלם דמיו, לשון ס"ג. יא) כגון הגוזל עצים ודבק אותו במסמרים ועשה מהם תיבה או שינוי שאפשר לפרק אותם והם חוזרין לוחות כמו שהיו אבל הגוזל עצים ועשה מהם כלים או שגזל צמר ועשאן בגדים או מעות והתיכן הרי זה שינוי מעשה וכל כיוצא בזה, לשון ס"ג. יב) אע"פ שנתיאשו ממנה הבעלים שלא תקנו לגזלן שבח אחר יאוש אלא שבח גיזות וולדות אבל שבח יוקר לא, לשון ס"ג. יג) גזל בהמה והזקינה או הכחישה בכחש שאין לו תקנה כגון בחולי שאין לו רפואה או שגזל מטבע ונסדק או פסלן המלך או שגזל פירות והרקיבו יין והחמיץ הרי זה כמו גזל כלי ושברו ומשלם כשעת הגזילה אבל אם גזל בהמה וכחשה כחש שאפשר לחזור או עבדים והזקינו מטבע ונפסל במדינה זו והרי יוצא במדינה אחרת או שגזל פירות והרקיבו מקצתן אומר לו הרי שלך לפניך במה דברים אמורים כשהחזיר הגזילה עצמה אבל אם נשרפה הגזילה או אבדה אחר (שנאנסה) [שנאסרה] חייב לו דמיה כשעת הגזילה, עכ"ל ס"ג. יד) ושמין השכר או השבח שהשביח בבהמה ומשלם לנגזל שכר. דן רב נחמן בפרק הגוזל קמא (ב"ק דף צ"ו) באחד שגזל צמד של בקר וחרש בה וקנסו אף בבבל חצי השבח שהרי בין השורים והקרקע השביחו, לשון ס"ג. טו) בפרק המפקיד (ב"מ דף מ"ג) השולח יד בפיקדון בין שלח יד הוא בעצמו או יד בנו ועבדו ושלוחו הרי זה גזלן ונתחייב באונס ותעשה הגזילה ברשותו כדין כל הגזלנים חשב לשלוח יד אינו חייב עד שישלח בו יד ומששלח יד נתחייב באחריותו אע"פ שלא חסר ממנה כלום אלא נטל הפיקדון ממקום למקום לרשותו כדי לשלוח בו יד הרי זה חייב ששליחות יד אינה צריכה חסרון ופירש ר"י דמחשבת הנזכרת כאן היינו דיבור (שם ד"ה החושב). הגביה חבית ליטול ממנה רביעית נתחייב באונסיה אע"פ שלא נטל אבל אם הגביה את הכיס ליטול כו' ולא נטל וכיוצא בו מדברים שאי[נ]ן [גוף אחד] הרי זו בעיא ולא נפשטה אם נתחייב בכל הכיס או לא נתחייב אלא בדינר בלבד. היו פירות מופקדין אצלו ונטל מקצתן אינו חייב אלא באחריות הפירות שנטל ושאר הפירות המופקדות אצלו הרי הן ברשות בעליו ואם נפסד זה מחמת זה שנטל חייב בכל כיצד הטה חבית ממקומה ונטל ממנה רביעית או יותר אם נשברה אחר שנטל והיא במקומה אינו חייב אלא כמה שנטל שהרי לא הגביה החבית וכן כל כיוצא בזה, לשון ס"ג. טז) גרסינן בפרק הגוזל קמא (ב"ק דף ק"ה) אמר רב ששת הכופר בפיקדון בבית דין אם היה ברשותו בעת שכפר אין שייך שם אישתמוטי וכו' נעשה עליו גזלן וחייב באונסין אע"פ שלא נשבע עדיין, לשון ספר המצות הגדול. יז) וצ"ע פרק הגוזל בשליח בית דין ודיני גזלן לא כתבתי כאן רק מה שמוטל על האדם לעשות, עיין בתחילת המצוה.
<h2>דף ט.</h2>
הגה"ה, ראובן מחזיק בבית אחד ושמעון מערער עליה ואומר שלי הוא והלך שמעון ונתנה ללוי במתנה בעוד הבית ביד ראובן לסוף הלך שמעון ותקף לראובן לדין והוציאו בדיינים מידו ועתה תובעו לוי לשמעון בכח מתנתו ושמעון משיב לא היתה מתנה מתנה כי לא היה באותה שעה ברשותי דין הוא דזכה בו לוי דאמר רב (ב"מ ז' ע"א ושם אי' ר"נ) כל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינים והקדישו אינו קדוש הא יכול להוציאו בדיינים קדוש וכן במתנה אבל תקפו בחזקה לא זכה בו לוי דאמר ר' יוחנן (ב"ק דף ס"ח) גזל ולא נתיאשו הבעלים כו'. ראובן קנה חומש משמעון בזקוק והוציא עוד עליו זקוק בניקוד ומסורת ושבחו ועמד עד ג' זקוקים שנתייקר ואחרי כן נמצא שהיה גזול ביד המוכר וטרפו הנגזל מראובן הלוקח וחזר ראובן על שמעון לתבוע הכל דין הוא שישלם לו שמעון הג' זקוקים כרב דאמר המוכר שדה לשמעון ונמצא שאינו שלו אפילו שבח יש לו וכן פסק רבא (ב"מ י"ד), עכ"ל רב"י אבן הראש"ה. עכ"ה.
<h2>דף כט:</h2>
הגה"ה, ראובן מחזיק בבית אחד ושמעון מערער עליה ואומר שלי הוא והלך שמעון ונתנה ללוי במתנה בעוד הבית ביד ראובן לסוף הלך שמעון ותקף לראובן לדין והוציאו בדיינים מידו ועתה תובעו לוי לשמעון בכח מתנתו ושמעון משיב לא היתה מתנה מתנה כי לא היה באותה שעה ברשותי דין הוא דזכה בו לוי דאמר רב (ב"מ ז' ע"א ושם אי' ר"נ) כל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינים והקדישו אינו קדוש הא יכול להוציאו בדיינים קדוש וכן במתנה אבל תקפו בחזקה לא זכה בו לוי דאמר ר' יוחנן (ב"ק דף ס"ח) גזל ולא נתיאשו הבעלים כו'. ראובן קנה חומש משמעון בזקוק והוציא עוד עליו זקוק בניקוד ומסורת ושבחו ועמד עד ג' זקוקים שנתייקר ואחרי כן נמצא שהיה גזול ביד המוכר וטרפו הנגזל מראובן הלוקח וחזר ראובן על שמעון לתבוע הכל דין הוא שישלם לו שמעון הג' זקוקים כרב דאמר המוכר שדה לשמעון ונמצא שאינו שלו אפילו שבח יש לו וכן פסק רבא (ב"מ י"ד), עכ"ל רב"י אבן הראש"ה. עכ"ה.
